מפרשים:
6 היתה גבוהה מן הארץ טפח טומאה תחתיה או בבית או בתוכה או על גבה הכל טמא – משנה זו מקבילה למשנה ב, אלא שפיה של הכוורת החוצה, והיא כמובן דומה גם למשנה ה אלא שהכוורת גבוהה מהארץ טפח. השוואת ההלכות מוצגת בטבלה.
7 משניות ב/ה-ו – כוורת מחולחלת
8 ההבדל בין משנה ב למשנתנו הוא שאם הכוורת גבוהה מהקרקע היא אוהל שאינו חוצץ, ולכן גם מתחתיה וגם מעליה גבה הכול טמא. הטומאה גם נכנסת לבית שכן הכוורת מחולחלת והיא מהווה אוהל המחבר את פנים הבית עם הטומאה
9 במשנה ה עמדנו על הקושי שבטיעון זה., ומהבית נכנסת הטומאה לתוך הכוורת כיוון שפי הכוורת פתוח לבית. במקרה זה נאספות כל החומרות האפשריות. הכוורת מביאה ואינה חוצצת, כמו כוורת קטנה.
13 פרק ט הוא פרק יוצא דופן מבחינה הלכתית וספרותית כאחת. הפרק כולו, להוציא שתי המשניות האחרונות, עוסק בדיני כוורת המונחת במקומות שונים, בבית, בחוץ או בחלון. ממבט חיצוני הוא נראה פרק מלוכד וערוך כחטיבה אחת, אך כפי שנראה בהמשך רושם זה מטעה. הפרק, בשלבו האחרון, אמנם נערך כיחידה אחת, אך הוא מלוקט ממקורות שונים. מבחינה פרשנית עורר הפרק קשיים רבים, וכל מפרשי המשנה התחבטו ארוכות בפרשנותו. אלבק, קהתי, נויסנר וגולדברג נשענים למעשה על פירושו של בעל "מעייני יהושע", ואנו אף ששותים ממימי פירושו בחלק מהמשניות, לא מצאנו בו ישועה כוללת. מבחינת המבנה הפרק בנוי משתי סדרות ריבועיות הדנות בארבעה מצבים שונים של טומאה: מתחת לכוורת, מעליה, בתוך הבית או בתוך הכוורת. והוא דומה במבנהו לסדרת המשניות בפי"ד מ"ה-מ"ז, אלא שההלכות בפרקנו סבוכות הרבה יותר.
14 נפתח בצד הרֵאלי. בתקופת המקרא לא גידלו בארץ דבורים, והדבש בתקופה זו היה עשוי מפֵרות מיובשים כענבים, תאנים, חרובים או תמרים. עם זאת נזכרת "יערת הדבש" שמואל א יד כו-כז, והכוונה לדבש של דבורי בר. דבורי הבר נזכרות גם בתיאורים אחרים, כגון הסיפור הידוע על הדבורים שקיננו בגוויית האריה ששיסע שמשון שופטים יד ח. הגידול התפשט בארץ והפך למרכיב בנוף החקלאי בתקופה ההלניסטית. העדות הראשונה היא מהמאה השמינית בתל רחוב, שם נמצאה חוות כוורות מתוכננת ובנויה היטב. הכוורת היא מונח לשני מתקנים שונים: האחד הוא כלי מרובע, מעין תבנית אפייה עמוקה שיש לה דפנות ישרות, והאחר הוא כוורת הדבורים. לכוורת הדבורים הוקדשו הלכות רבות, והשינויים בהלכה נובעים ממקומה של הכוורת ומצורת הנחתה. אנו מכירים את הכוורת בעיקר מהממצאים הארכאולוגיים המעטים ברחבי המזרח, מהממצא האתנו-ארכאולוגי צורת הכוורת בכפר הערבי ומניתוח הסוגיות הקשורות לכוורת. משנתנו היא אחת הסוגיות החשובות לצורך זה. הכוורת עשויה מחרס, מקש או מקנים. הפרק הקודם הזכיר את כוורת הקש או הקנים מ"א ומ"ג, ואולי מותר להסיק שסתם כוורת היא מחרס.
15 כמה צורות אופייניות לכוורת איור 30:
16 1. גליל ארוך שיש לו קרקעית ופתח הניתן להסרה. בפתח היו חורים לכניסת הדבורים. ביוון נמצאו גם כדים עם חורים בדפנות. איור 30א
17 2. כד חרס שיש לו מכסה. הדבורים נכנסו דרך הפתח או דרך חורים בדפנות הכד.
18 3. כוורת עשויה כעין כלוב. כוורות אלו עשויות בעיקר מקש.
19 איור 30א. כד חרס המשמש ככוורת התגלה בבית 'וארי' שביון סגרדו, מזון, עמ' 80.
20 איור 30ב. כוורת קש, וויט, כלי חקלאות, עמ' 28.
21 איור 30ג. כוורות קבועות בכפר הערבי, צילם ספי בן יוסף.
22 איור 30ד. מגדל דבורים מתגונן מהדבורים, ציור על רצפת פסיפס, מתוך פיקירילו, עבר הירדן, עמ' 62.
23 4. כוורת שגופה טיט עבה חלמא וקרקעיתה שוליה מגללים, או להפך תוס', כלים בבא מציעא פ"א ה"ד, עמ' 578.
24 הסוג הראשון והאחרון נראים כגליל ארוך שקוטרו 30-20 ס"מ. בכפר הערבי מצינו כוורות כאלה מקש, וזו כנראה הכוורת שבה עסק הפרק הקודם כוורת מקש או מקנים, פ"ח מ"ג. בפרקנו משמש הקש כסתימה של חור בכוורת, ומכאן שגופה איננו מקש.
25 בחקלאות המודרנית מקובל לנייד את הכוורת ולהעבירה ממקום למקום. בספרות החקלאית מתנהלים דיונים ממושכים מתי כדאי להעביר כוורות ולהיכן כדי שהדבורים לא תתאמצנה בחפשן מזון, ושתאכלנה את המזון האופטימלי. לעומת זאת ביוון הקדומה ובארצות המערב הרומי מקובל היה שהכוורות הן מתקן קבוע. אלו סודרו כמעין קיר העשוי גומחאות גומחאות, ובתוך כל גומחה כוורת. בבית "וארי" ביוון היו הכוורות במעין פתח של חדר צדדי בבית האחוזה. במשנת שביעית שנינו: "כוורת דבורים רבי אליעזר אומר הרי היא כקרקע, וכותבין עליה פרוזבול, ואינה מקבלת טומאה במקומה, והרודה ממנה בשבת חייב, וחכמים אומרים אינה כקרקע, ואין כותבין עליה פרוזבול, ומקבלת טומאה במקומה, והרודה ממנה בשבת פטור" שביעית פ"י מ"ז; עוקצים פ"ג מ"י. יש להניח שמשנה זו מדברת על קיר כוורות שנקבע בטיח קל, והמחלוקת היא האם היא כקרקע או לא. הרקע החקלאי והבדלי השיטות החקלאיות עומדים גם בבסיס משנה זו. לדעת רבי אליעזר הכוורת היא מתקן קבוע, ולכן דינה כקרקע, ואין לכך קשר לטיב הכוורת עצמה. הירושלמי שביעית שם, לט ע"ד מסביר שאם הכוורת מחוברת לקרקע כולם מודים שהיא כקרקע. המדובר אפוא בכלי נייד, אך רבי אליעזר סבור שהכוורת לא נועדה להעברה, וממילא היא כאילו מחוברת לקרקע, מכיוון שאין מקובל להעבירה. המשנה מונה שלושה נושאים הלכתיים שבהם באה לידי ביטוי ההלכה שכוורת כקרקע.
26 הכוורת במשנתנו שעונה בפתח ה"בית". הבית הוא בית מגורים או הסככה שסביב הכוורות, כפי שנראה להלן.
27 כאמור, מבחינה ספרותית הפרק נראה מגובש וערוך. שמונה המשניות הראשונות עוסקות בכוורת המונחת על צדה בפתח הבית. המשנה מבחינה בסדרת אבחנות:
28 1. בין כוורת שפיה לחוץ לבין זו שפיה לפנים הבית;
29 2. בין מחולחלת לבין אפוצה, כפי שנראה להלן. "מחולחלת" היא זו שאינה מהודקת למסגרת הפתח, ו"אפוצה" מהודקת למסגרת ואין בינה לפתח רווח של טפח פותח טפח.
30 3. בין כוורת הגבוהה מהארץ טפח לבין הנמוכה מטפח.
31 4. בין טומאה הנמצאת מתחת לכוורת לבין זו שמעליה, בתוכה או בבית ארבעה מצבים.
32 בכל אחד מהמקרים הללו יש לדון האם מה שתחתיה טמא, האם גבה טמא מעל הכוורת, האם תוכה טמא והאם הבית טמא.
33 כך נוצר מצב שקיימות 8 אפשרויות 2x2x2, לכל אפשרות מוקדשת משנה אחת, ובכל משנה ארבעה דינים: האם מה שתחתיה טמא, האם גבה טמא מעל הכוורת, האם תוכה טמא והאם הבית טמא.
34 בארבע המשניות האחרונות הסדר פחות ברור, אך מתוך ההשוואה לתוספתא ניכר גם כאן מבנה מובהק של דיון באותה כוורת, והמשנה מבחינה בין:
35 1. כוורת בחוץ או בפנים הבית.
36 2. יש פותח טפח מתחתיה או מעליה.
37 אלא שלא בכל המקרים קיימות אותן בעיות הלכתיות, ולכן סדר המשנה פחות נוקשה.
38 עם זאת ברור שהפרק לא יצא מידי עורך אחד, או שלפחות עורבו בו הלכות קדומות שונות. כך המונח "אפוצה" מוסבר פעמיים משניות ג, ז, ומשניות יא-יב חוזרות למעשה על הלכות שכבר נשנו במשניות הקודמות להלן.
39 מבחינה הלכתית עיקר הדיון הוא "בתוכה", בדבש עצמו. מקום שני תופס הדיון בטומאת הבית. הדיון במצב הטומאה מתחת לכוורת או מעליה הוא שולי מבחינה כלכלית, ונתון זה ישמש אותנו במהלך פירושנו. עוד נעיר שמבחינה "פסיכולוגית" יש לכוורת אופי מיוחד. אין זה כלי רגיל, יש בו מחיצות פנימיות שאיננו יודעים מה בדיוק מצבן חלות הדבש, יתר על כן, הדבורים יוצאות ובאות מתוך הכוורת ואם זו טמאה, כלומר שבתוכה בשר מת, הרי שהטומאה יוצאת ונכנסת. מבחינה הלכתית אין לנתון זה כל משמעות. הדבורים עצמן אינן מקבלות טומאה ואינן מעבירות אותה, ברם אי אפשר שהתנועה סביב הטומאה לא מצאה ביטוי בתחושת הטומאה או הטהרה של הסביבה.
40 בפרק הקודם הייתה האבחנה בין כוורת קטנה, שהיא "מביאה וחוצצת", לבין כוורת גדולה שמביאה טומאה ואינה חוצצת. הכוורת הגדולה נתפסת ככלי ולא כאוהל, ואינה מצטרפת עם דופן הבית להיות כאוהל. בפרקנו לא נזכרת לכאורה אבחנה זו אלא במשנה יב. עם זאת אנו נוטים להניח שגם פרקנו מודע לאבחנה זו, כפי שנראה להלן.
41 במסכתנו כלולה סדרת פרקים העוסקים בכלי או במתקן מוגדר: מגדל פ"ד, כוורת פרקנו, ארובה פ"י, זיז פי"ד, וכן במסכת כלים פרק המוקדש לתנור וכירה כלים פ"ה. בכל אלו מרוכזים דינים של כלי מוגדר תוך התעלמות מה מהכללים הרגילים. כלים כאלו נבחרו לא רק כדוגמה לכל הכלים, אלא גם כדי להדגיש מרכיבים מסוימים שהם אופייניים רק לכלי זה. ברוח זו יש לבחון את פרקנו. הפרק שובץ כאן משום שבמשניות א, ג נזכרת הכוורת.